בהתאם להוראות IAS 36 עלינו לבחון אם מתקיימים סימנים לירידת ערך של יחידות מניבות מזומנים בכל תאריך דיווח.
יחידה מניבת מזומנים מוגדרת כיחידה הקטנה ביותר של נכסים המייצרים ביחד תזרים מזומנים עצמאי בלתי תלוי בעיקרו. הרעיון הוא למצוא את קבוצת הנכסים הקטנה ביותר שנוכל לחשב לה סכום בר-השבה, שהוא הגבוה מבין שווי הוגן בניכוי עלויות למכירה ושווי שימוש.
זיהוי היחידות המניבות מזומנים מצריך שיקול דעת רב מצד ההנהלה ובעיקר מצד הגורמים התפעוליים שמבינים את העסקים והמבנה של החברה ומקבלים את ההחלטות.
להלן מספר נקודות שבהן צריך להתחשב בקביעת יחידות מניבות מזומנים:
1. מחירי העברה
נניח שלחברה יש שני קווי ייצור: קו ייצור א׳ שנכנס אליו חומר גלם ויוצא ממנו מוצר ביניים, וקו ייצור ב׳ שנכנס אליו מוצר הביניים מקו ייצור א׳ ויוצא ממנו המוצר הסופי הנמכר לחיצוניים.
הסוגיה: האם כל קו מהווה יחידה מניבת מזומנים או שיש להסתכל על שני הקווים ביחד כיחידה מניבת מזומנים אחת.
העקרון המנחה: אם קיים שוק למוצרים שמייצר קו א׳, אפילו אם המוצרים שהקו מייצר אינם נמכרים בשוק ומשמשים לצרכים פנימיים (כלומר מועברים לקו הייצור הנוסף של החברה), אזי כל קו מהווה יחידה מניבת מזומנים עצמאית.
כלומר קו א׳ מהווה יחידה מניבת מזומנים כיוון שלמוצרים המיוצרים בו יש שוק, ואילו קו ב׳ מהווה יחידה מניבת מזומנים כיוון שהמוצרים המיוצרים בו נמכרים לחיצוניים.
הטיפול החשבונאי: במקרה שבו יש שוק למוצרים המשמשים לצרכים פנימיים, בחישוב שווי השימוש יש להתחשב בתזרימי המזומנים לפי מחירי שוק ולא לפי המחירים הפנימים של החברה.
כלומר, נניח שהמוצר שקו א׳ מייצר נמכר בשוק ב5 ש״ח ליחידה, ואילו לצרכים של החברה קו א׳ מוכר לקו ב׳ ב-3 ש״ח ליחידה, אזי לצורך חישוב שווי השימוש אנחנו נתחשב ב-5 ש״ח ולא ב-3 ש״ח כיוון שזה השווי ההוגן של המוצר בשוק.
האמור מתייחס הן לתזרימי המכירות של קו א׳ והן לתזרימי הקניות/עלות המכר של קו ב׳.
2. הסכמים עם חיצוניים
ניקח לדוגמה חברת תעופה שמקבלת זיכיון מהמדינה להפעיל 3 קווים. קווים 1 ו-2 הם קווים רווחיים ואילו קו 3 הוא קו מפסיד.
הסוגיה: האם כל קו מהווה יחידה מניבת מזומנים.
העקרון: כאשר אנו נדרשים לזהות יחידות מניבות מזומנים עלינו להתחשב בהסכמים שיש לחברה עם גורמים חיצוניים (להבדיל מהחלטות פנימיות של ההנהלה שאינן מחייבות וניתנות לשינוי בכל עת). אם מההסכם עולה לדוגמה כי לא ניתן להפעיל רק את הקווים הרווחיים בלבד ולסגור את הקו המפסיד, אלא חייבים להפעיל את כל ה-3 ביחד או לא להפעיל כלום, אזי במקרה כזה נראה את כל הקווים ביחד כיחידה מניבת מזומנים אחת.
לעומת זאת, אם החברה יכולה לקבל החלטה על סגירת כל קו בנפרד אזי נבחן ירידת ערך לכל קו בנפרד וכל קו יהווה יחידה מניבת מזומנים בפני עצמו.
3. רשתות וסניפים
כאשר לחברה יש רשת של סניפים אזי בדרך כלל כל סניף יהווה מרכז רווח עצמאי ויזוהה כיחידה מניבת מזומנים מאחר וכל סניף עומד בפני עצמו וההחלטות מתקבלו פר סניף.
כל סניף יזוהה כיחידה מניבת מזומנים גם במקרה בו מועמסות הוצאות של הרשת על הסניפים (הכוונה למשל להוצאות מטה המועמסות על הסניפים), ואפילו במקרה בו מנוהל מרכז הזמנות אחד לכל הסניפים.
אם ניקח לדוגמה את קמעונאית המזון של רמי לוי, יש לו מספר סניפים בירושלים וסניפים נוספים בערים אחרות ברחבי הארץ. כדי לזהות את הימ״מים יש להבין הנתונים המדווחים להנהלה הם ברמת סניף, ברמה של עיר או ברמה של איזור.
בהנחה שהחברה מקבלת החלטות ברמת כל סניף בנפרד, שהרי לכל סניף יש את קהל הלקוחות שלו כך שכל סניף מייצר תזרימי מזומנים בלתי תלויים בעיקרם בסניפים אחרים של הרשת, ניתן לומר כי כל סניף בפני עצמו מהווה ימ״מ.
4. שוק מוגבל
נניח שלחברה יש 3 מפעלים שמייצרים גנרטורים. כל מפעל יודע לעשות בדיוק את אותה עבודה, כלומר המפעלים זהים.
מאחר והשוק מוגבל, כלומר המפעלים לא עובדים בתפוקה מלאה, אז כאשר מתקבלת הזמנת עבודה, מנהל ההזמנות מקצה אותה למפעל מסוים בצורה אקראית.
כמובן שבמקרה כזה אין אפשרות לבחון כל מפעל בפני עצמו מאחר וההקצאה של ההזמנות היא שרירותית, ובאופן מלאכותי מנהל ההזמנות יכול להציג קו אחד שעובד בתפוקה מלאה ושניים אחרים לא עובדים בכלל, או 3 קווים שעובדים באופן שווה או כל סידור אחר.
במקרה הזה אנחנו נבחן את 3 המפעלים כיחידה מניבת מזומנים אחת.
5. שימוש זמני שלא לשם המטרה העיקרית
נניח שיש לנו קו ייצור של צעצועים, ובאופן זמני החלו להשתמש באחת מהמכונות בקו לייצור כלי אוכל לצורך אספקת הזמנה אקראית.
במקרה הזה לא נפצל את הקו ל-2 יחידות מניבות מזומנים כיוון שאמנם נעשה שימוש שונה מהמטרה העיקרית של הקו, אולם כל עוד מדובר במצב זמני ולא בהסבה קבועה של חלק מהקו לייצור כלי אוכל במקום צעצועים, אזי נמשיך להסתכל על זה כיחידה מניבת מזומנים אחת.
דוגמה נוספת, חברה רכשה מבנה לשימוש ההנהלה ולכן סיווגה אותו כרכוש קבוע. בשנה מסוימת החברה פינתה קומה אחת והשכירה אותה באופן זמני.
במקרה כזה לא נאמר שיש לנו ימ״מ נוספת אלא כל המבנה ימשיך להיות חלק מהימ״מ שזוהה קודם לכן.
כמובן שבמידה והחברה תחליט להפוך את אותה קומה לקומה מושכרת באופן קבוע כהחלטה אסטרטגית אז יהיה מקום לבחון מחדש את זיהוי הימ״מ.
6. קבלת החלטות
כפי שציינו בראשית המאמר, ההנהלה צריכה להפעיל שיקול דעת בזיהוי היחידות מניבות המזומנים.
ניקח לדוגמה הוצאה לאור שיש לה מספר מגזינים שפונים ל-2 קהלים עיקריים. נניח עוד כי ההנהלה מפיקה הכנסות ממכירות של מגזינים וממכירות שטחי פרסום מהמגזינים.
כמו כן ההנהלה יודעת לשייך את ההכנסות וההוצאות ברמת כל מגזין.
רמת ההכנסות מפרסום מושפעת ממגוון המגזינים שיש לכל קהל לקוחות. הנהלת החברה סוגרת מגזינים ברגע שהם כבר לא רלוונטיים ומייצרת מגזינים אחרים במקומם עבור אותו קהל לקוחות.
הסוגיה: האם כל מגזין מהווה יחידה מניבת מזומנים.
העקרון: במידה וניתן להעריך את הסכום בר ההשבה של כל מגזין בנפרד (הנחנו כי ניתן לשייך הכנסות והוצאות ברמת המגזין), אז למרות שחלק מההכנסות (ההכנסות מהפרסום) מושפעות ממידה מסוימת ממגזינים אחרים באותו מגזר לקוחות, הרי שההחלטה לגבי סגירת מגזין ישן או יצירה של מגזן חדש מתקבלת ברמת מגזין בודד.
לכן במקרה הנ״ל ניתן לזהות כל מגזין כימ״מ.
7. כוונת מכירה
נניח שלחברה יש מספר נכסים שהיא מעוניינת למכור בטווח הזמן הקצר (אולם אין עדיין עמידה בכל תנאי IFRS 5). במקרה כזה סביר להניח שנתייחס לכל הנכסים ביחד כיחידה מניבת מזומנים.
לסיכום, כשאנחנו באים לזהות יחידת מניבת מזומנים עלינו להתייחס לכל ההיבטים הכלכליים והתפעוליים בחברה ולבחון מהי הקבוצה הקטנה ביותר של הנכסים (מינימום נכס אחד, מקסימום מגזר) שמייצר תזרים מזומנים עצמאי שאינו תלוי ברובו בנכסים אחרים.