כאשר מתבצעת עסקה של מכירת סחורה או הספקת שירות, נשאלת השאלה האם ישות פועלת כספק עיקרי או כסוכן בעסקה.
אם הישות פועלת כספק עיקרי אזי היא צריכה להכיר בתקבולים ברוטו שהתקבלו מהלקוח או אלה שהיא זכאית לקבל.
לעומת זאת, אם הישות פועלת כסוכן, הישות תכיר בהכנסות נטו, כלומר התקבולים מהלקוח בניכוי התשלום המועבר לספק.
בעיית הזיהוי הזו מתעוררת בהרבה מקרים בעסקאות אינטרנטיות, כאשר החברות לא מחזיקות מלאי אלא משמשות כזירה שיווקית של הספק העיקרי וסוגרת עבורו עסקאות.
עסקאות נוספות בהן בעיה זו עלולה לעלות כוללות פרסום, רשימות דיוור, כרטיסים לאירועים, כרטיסי נסיעות, מכרזים וכו'.
החשיבות של הזיהוי האם מדובר בספק עיקרי או סוכן תשפיע ישירות על הסכומים שיוכרו כהכנסה, ולכן יש לכך השפעה גדולה על משקיעים המעריכים חברה על בסיס ההכנסות שלה ו/או משתמשים במכפיל הכנסות.
כאמור לעיל, לא תמיד זה ברור תחת איזה כובע פועלת הישות. האם הישות מתפקדת כספק עיקרי או שהישות פועלת הלכה למעשה כסוכן.
בנספח לIAS 18 נקבע מנגנון שמטרתו לקבוע האם ישות פועלת כספק עיקרי או שהיא פועלת כסוכן.
הרעיון המרכזי הוא שהישות פועלת כספק עיקרי כאשר היא חשופה לסיכונים ולהטבות המשמעותיים הנובעים ממכירת הסחורות או הספקת השירותים, ולהפך. אם הישות אינה חשופה לסיכונים ולהטבות המשמעותיים הנובעים ממכירות הסחורות והספקת השירותים אזי היא פועלת כסוכן.
המאפיינים הבאים מצביעים על ישות שפועלת כספק עיקרי:
- הישות האחראית העיקרית להספקת הסחורות או השירותים ללקוח
- הישות נושאת בסיכון המלאי - לפני ההזמנה, לאחריה, במהלך המשלוח או בהחזרת המלאי
- לישות חופש פעולה בקביעת מחירי המכירה, במישרין או בעקיפין
- הישות נושאת בסיכון האשראי ללקוח
מאפיין המצביע על ישות הפועלת כסוכן היא ישות שמרוויחה סכום קבוע מראש בצורת עמלה או אחוז קבוע מהסכום בו חויב הלקוח.